החלטה בתיק מ"ת 56594-05-11

1.         בתאריך 31.05.2011, הוגש כנגד המבקש כתב אישום המייחס לו לכאורה ביצוע עבירות של איומים והטרדת עד, יחד עם בקשה למעצרו של המבקש עד תום ההליכים.

2.         תמצית עובדות כתב האישום -

בחודש ספטמבר שנת 2009, השתתף השוטר חאמד אבו עשיבה (להלן: המתלונן) בחקירה שנעשתה על ידי יחידת התשאול בעבירה של סחיטה באיומים בה נחשד המבקש. בסיום החקירה הוגש כתב אישום, כאשר המתלונן נמנה ברשימת עדי התביעה. על רקע כך, מיוחס למבקש כי בתאריך 27.05.2011, סמוך לשעה 11:00, עת ששהה המתלונן עם רעייתו וילדיו במרכז ביג בבאר-שבע, פנה אליו המבקש ואיים עליו בפגיעה שלא כדין בגופו. מה גם, מעשיו מבחינת הטרדת עד.

3.         בתאריך 31.05.2011, קבע עמיתי, כבוד השופט גד גדעון, כי קיימות ראיות לכאורה לחובת המבקש גם בעבירה של הטרדת עד. כמו כן, קבע, כי קמה עילת מעצר של מסוכנות כלפי המתלונן ומשפחתו "עוצמת המסוכנות הלכאורית רבה, הן משום שהמבקש איים על מי שאמור להעיד במשפטו, ועל כן, על פני הדברים, עלול לחזור על הדברים בעתיד, הן משום שיש עזות מצח רבה לכאורה מצד המבקש בכך שהוא מבצע לכאורה עבירה של איומים כלפי שוטר, והכל כאשר תלוי ועומד נגדו כתב אישום בגין עבירה של סחיטה באיומים." (ראה עמ' 6 להחלטה).

            יחד עם זאת ובהתאם למצוות המחוקק בסעיף 21 ב' לחסד"פ, בחן בית המשפט את הערבים שהתייצבו בפניו כחלופת מעצר, והשתכנע כי ניתן להשיג את מטרת המעצר בדמות מעצר בית מלא בפיקוח שני ערבים בכפר ערוער, XXXX וכן הפקדה כספית בסך 5,000 ש"ח (להלן: תנאי השחרור בערובה).

4.         בתאריך 01.06.2011, הוגש על ידי המדינה ערר לבית המשפט המחוזי עמ"ת                     1182-06-11, במסגרתו קיבל בית המשפט המחוזי (כבוד ס. הנשיא השופטת ר. יפה - כץ) את ערר המדינה, תוך קביעה, כי :

            "אינני סבורה כי החלופה שנקבעה בבית משפט השלום, יש בה כדי לאיין את המסוכנות הקמה מן המבקש, ועל כן אני מקבלת את הערר ומורה על מעצרו של המבקש עד תום ההליכים".

            כבוד בית המשפט המחוזי, בקבלו את הערר, הדגיש כי מדובר באיום בוטה כנגד איש משטרה, שבוצע לכאורה בפומבי ובנוכחות אשתו וילדיו של השוטר. מה גם, כאשר כנגד המבקש תלוי ועומד כתב אישום בגין עבירות של סחיטה באיומים, הסגת גבול וגרימת היזק במזיד - מעבר לכך: "בית המשפט קמא הורה על שחרורו של המבקש לאותו מקום בו מתגוררת משפחתו של השוטר המאוים."

5.         בתאריך 05.06.2011, הוגשה על ידי ב"כ המבקש בקשה לעיון חוזר, במסגרתה עתר המבקש לשחררו לחלופת מעצר אחרת, בדמות מעצר בית אצל שני ערבים שמתגוררים בשבט אלסייד - הרחק משבט אבו ערר - מקום מגורי המתלונן ומשפחתו.

            לשיטת ב"כ המבקש, בית המשפט המחוזי לא פסל בחינת חלופה אחרת. מנגד, לשיטת ב"כ המשיבה, משמעות החלטת בית המשפט המחוזי הינה פסילת כל חלופה, בשים לב לרמת המסוכנות הגבוהה הנשקפת מן המבקש.

6.         בדיון שהתקיים במעמד ב"כ הצדדים, הוריתי על הגשת תסקיר מעצר שיבחן את החלופה שהוצגה וכן לבחון חלופה נוספת בצפון הארץ, וזאת בהתאם למצוות המחוקק בסעיף 21 ב' לחסד"פ.

7.         תסקיר כאמור התקבל, וממנו עולה כי המבקש בן 31, נשוי ואב ל-3 ילדים, אשתו נמצאת בהריון. טרם מעצרו התגורר ביישוב ערערה בנגב, קרוב לחמישה חודשים מובטל ומתקיים מקצבת המל"ל. לעתים עבד בעבודות מזדמנות בתחום הבניין והשיפוצים. לדבריו, התנדב במשמר האזרחי והיה ברשותו רישיון נשק, נמנה למשפחה בת 8 אחים המנהלים אורח חיים תקין ואינם מעורבים בפלילים.

            באשר לתנאי מעצרו - מסר בפני השירות, כי זהו מעצרו הראשון הממושך. ביטא קושי הסתגלות לתנאים הפיזיים במעצר. הביע געגועים לאשתו ולילדיו.

השירות התרשם מהשיחה עם המבקש, כי המבקש בחר להציג אישיותו והתנהגותו באופן חד צדדי מבלי יכולת ורצון להעמיק הקשיים בחייו. מתקשה לערוך בדיקה פנימית אודות התנהגותו. קצינת המבחן מציינת, כי במהלך השיחה עימו, הרבה המבקש לבכות והתקשה להתרכז בתוכן השיחה. עוד מציינת קצינת המבחן, כי אינה מתרשמת מאדם בעל קווי אישיות עבריינים ונראה, כי לעתים פועל ללא הפעלת שיקול דעת מעמיק למעשיו והשלכותיהם. ניכר, כי חוויית המעצר מרתיעה עבורו.

עוד עולה מהתסקיר, כי שירות המבחן נפגש עם המתלונן (השוטר), והאחרון מסר בפניהם, כי במפגש עם המבקש, המבקש התנהג בצורה מאיימת ואגרסיבית. עוד מסר, כי בני משפחתו של המבקש פנו לאביו על מנת לערוך הליך סולחה, אך אביו אינו מסכים לכך. עוד לדבריו, מאז מעצרו של המבקש בני משפחתו לא יצרו עימו קשר. עוד מסר, כי אינו חושש מפניו, אך דואג למשפחתו.

עוד עולה מהתסקיר, כי השירות נפגש עם הערבים - אלסייד שפיק - בן 44, נשוי ואב ל-13 ילדים, מתגורר בשבט אלסייד סמוך ליישוב חורה, הינו גיסו של המבקש, וכן עם אלסייד סולימאן - בן 32, נשוי ואב ל-5 ילדים, מתגורר בפזורה הבדואית ליד יישוב חורה, הינו חברו של המבקש.

שני הערבים הביעו נכונות והסכמה שהמבקש ישהה במעצר בית בביתו של אלסייד שפיק בפזורה ליד יישוב חורה, בפיקוחם לסירוגין.

השירות התרשם מאנשים רציניים, אשר מבינים את התפקיד והאחריות הכרוכה בכך.

השירות סבור שיש מקום לעבות את החלופה בהתקנת איזוק אלקטרוני, אולם משאין תשתיות בפזורה, סבור השירות, כי מעצר בית מלא והרחקה מסביבת מגורי המתלונן ומשפחתו, יש בהם כדי לצמצם את רמת הסיכון הנשקפת מהמבקש. עוד הדגיש השירות, כי קיים חשש שהמשך מעצרו של המבקש יש בו כדי להעמיק חשיפתו לחברה שולית.